הביצוע בשפה האנגלית עם כתוביות מתורגמות המוקרנות בעברית ובאנגלית

מאת ענת צ'רני

מנצח המקהלה: ברקוביץ' איתי

סיפור האהבה הנצחי של דידו ואניאס מתעורר לחיים במיצגו הקסום של סטפנו פודה (רוסלקה, פאוסט), הנשען על האגדה המיתולוגית ומשלב בהרמוניה מושלמת את היופי הבארוקי והמסתורין הגותי בעיצוב הבמה והתלבושות. הלמנט המרגש ביותר - האריה החודרת של דידו "WHEN I AM LAID IN EARTH" - מהווה יהלום מוזיקלי נדיר ביצירת מופת אופראית זו.

על פני השטח, דידו ואניאס עשויה להיראות כאגדה מיתולוגית פשוטה, פרק קטן מעולמם של אלים וגיבורים. אך ברגע שהקולות עולים לאוויר וכשאנחנו מתמסרים למוזיקה, מתגלה בפנינו טרגדיה אנושית עמוקה: אישה יחידה, נקרעת בין אהבה ואובדן, בין הדחף לחיות לבין הכמיהה להשמדה עצמית.

האומנם האלים והמכשפות הם שהובילו אותה אל סופها הטרגי? פרסל, במוזיקה הישירה והחודרת שלו, חושף בפנינו אמת עמוקה: האלים האמיתיים שוכנים בתוך ליבנו. קולות הפחד, התקווה, הייאוש והאמונה. וכאשר דידו פולטת את מילותיה האחרונות - "Remember me, but ah! forget my fate" ("זכרו אותי, אך שכחו את גורלי") - זהו קול אנושי כל כך, אישי כל כך, שאי אפשר לייחס אותו לגזירת גורל עליונה. זהו קול הלב הנשבר, שהופך במוזיקה לבלתי נמחה. אולי זו אופרה על אלים, מלכים ומכשפות, אך בעומקה זו אופרה על הנפש האנושית, על דיכאון ועל חוסר האונים להתאושש מאהבה שאבדה.

תקציר עלילה:

דידו, מלכת קרתגו הגדולה, שרויה בעצב עמוק. בלינדה, משרתתה הנאמנה, מתאמצת להחזיר את הרוח למלכתה. היא מבינה כי מקור עצבה של דידו הוא אניאס, נסיך טרויה האציל. היא מעודדת את דידו להינשא לאניאס, מה שיביא תועלת גם לממלכת קרתגו הסובלת. אך דידו חוששת שהאהבה לאניאס תחליש את כוחה כמלכה. בלינדה ומשרתת נוספת מדברות אל ליבה ומוכיחות לה שגם הגדולים ביותר זכאים לאהוב. כאשר אניאס מופיע בארמון, דידו מקבלת אותו בקרירות, אך בסופו של דבר נכנעת להצעת הנישואין.

המכשפה הרשעה זוממת את נפילתם של קרתגו ומלכתה. היא מזמנת את בנות הלוויה המסייעות לה לחבור יחד ולטוות את תכניותיה המרושעות. החלטתה: לשלוח שד נאמן המחופש לאל מרקוריוס, שישכנע את אניאס לנטוש את דידו ולהפליג לאיטליה, ובכך לנתץ את ליבה של דידו ולהביא למותה. כדי לאפשר לשד לפגוש את אניאס, המכשפות מתכננות ליצור סערה עצומה במהלך מסע הצייד של דידו ואניאס, שתאלץ את דידו לחזור לארמון.

דידו ואניאס עוצרים לנוח במהלך הצייד בחורשה מקסימה. דידו שומעת את קול הרעמים מתקרב ובלינדה מזרזת את המשרתים למצוא מחסה בהקדם. כשכולם מתפזרים, אניאס נתקל בשד המחופש של המכשפה, והוא מצווה עליו בשם זאוס לעזוב מיידית את קרתגו ולהפליג לאיטליה, שם עליו להקים טרויה מחודשת. אניאס נכנע למה שהוא מאמין שהיא מצוות האלים, אך ליבו נשבר מעצם המחשבה שעליו לנטוש את דידו.

ההכנות הקדחתניות לעזיבת הצי הטרויאני בעיצומן. המלחים שרים שירי עבודה כאשר המכשפה ובנות הלוויה שלה מופיעות. הן שמחות לראות את תוכניתן מתממשת והמכשפה מתכוונת להשלים את השמדתו של אניאס כשיצא לים הפתוח.

דידו ובלינדה מחפשות בדאגה רבה את אניאס שנעלם בלא עקבות. לפתע אניאס שב ומגלה את תוכניותיו. דידו מזלזלת בנימוקיו לעזיבה, אך כאשר הוא מתחרט ומחליט להתמרד נגד האלים ולהישאר בקרתגו, היא דוחה אותו בזעם על עצם העזתו לחשוב לעזוב אותה. לאחר שאניאס עוזב את קרתגו על פי דרישתה, דידו בוכה על גורלה המר ומתמסרת למוות הבא לאספה.