תומס, זקן נוזף ומרוגז שמתנכר לעולם ומתכחש לאל, פוגש לאורך המופע דמויות מוזרות ובלתי צפויות. המפגשים הללו, החדורים ניכור וזרות, חושפים תפיסת עולם ייחודית על החיים, המוות והבדידות שפוקדת את בני האדם. במרכז הסיפור - סדרת פגישות של תומס עם זר שווה גיל, והקשר המיוחד שמתפתח ביניהם. החבר החדש הוא היפוכו המוחלט של תומס: חברותי, מלא תשוקה למוסיקה, קולנוע ותיאטרון. האיש מאמין בהמשך החיים ובהנאה מכל רגע יקר שנותר. בקרוב יתגלה סוד עמוק מעברם המשותף שירעיד את תומס ויבהיר לו את הבחירה הגורלית היחידה שעליו לעשות. "איך לא חשבתי על זה קודם" תוהה תומס בלבו.

למרות האווירה הכבדה והקודרת, מדובר ביצירה קומית ואירונית שניתן להגדירה (למי שחפץ בהגדרות) כקומדיה שחורה החמה ואוהבת אדם! על המופע "איך לא חשבתי על זה קודם" כתבה ננו שבתאי ב"הארץ" 11.3.2025: "זהו מופע עדין ומרגש. אורי אברהמי מושלם לתפקיד ומעניק משחק מדויק להפליא, מלא חן והומור עדין. באמצעים מינימליים - כמה כיסאות, סלוטייפ המגדיר חדר, ספסל - ההצגה מצליחה לבנות עולם שבמרכזו אדם מסוים, שאנחנו כקהל כמו אורחים בחייו ולומדים להכירו. זוהי איכות נדירה ועדינה, ההולכת ונעלמת בתקופתנו, כזאת שתרגיש את כל מי שמעריך הרהור ולא את השטחי והמובן מאליו."

הבת שלי בת ה-12 נהנתה מאוד מההצגה. לאחר המופע התפתחה בינינו שיחה עמוקה וארוכה על זיקנה, בדידות והדמויות המיוחדות שפגשנו. נראה היה שהדיאלוג שלנו הוא המשך טבעי למופע, שהוא עצמו מעין הרהור, מחשבה ודיאלוג אנושי פשוט על בני אדם.

מחזה: חיים מרין (על פי "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל" מאת ש. אסקילדסן)

בימוי ודרמטורגיה: מלכה מרין 

עיצוב במה ותלבושות: דלית ענבר 

עיצוב תאורה: נעה אלרן 

ייעוץ מוסיקלי: רומי עזר 

הפקה: נינה אופנהיים 

שחקנים: אורי אברהמי, אלי דנקר, שאול עזר