ההצגה נוצרה מתוך מחקר אינטנסיבי על נושא התרגום, כולל חומרים אישיים של השחקנים וראיונות עם מתורגמנים וחירשים המשתמשים בשירותי תרגום.

גוף ראשון — אני, החירש.

גוף שני — אתה, השומע.

גוף שלישי — המתורגמנ. ית

אני תלוי בה, אתה תלוי בה, היא תלויה בשנינו. רגע היא אתה, רגע היא אני. מי היא?

האם היא מדייקת? האם היא משדרת בתנועות ידיה את הדקויות של שפתך, את טון הדיבור והמרווחים בין המלים? האם היא מצליחה להעביר את עושר הביטוי של שפת הסימנים לתוך הדיבור?

היא האוזן שלי, הקול שלי. אילו יכולתי להסתדר בלעדיה.

היא מדברת עבורי בשיחת טלפון עם משרד ממשלתי. כאשר היא זועמת בשמי, היא מרימה קול כדי לשדר זעם, ונאמר לה: 'בבקשה לא לצעוק, גברת!' עליה להיות מדויקת.

האם משהו מההרצאה שהיא מתרגמת באוניברסיטה נשמר אצלה בזיכרון, או שהמילים פשוט חולפות דרכה והיא צריכה לשחרר אותן כדי להמשיך לתרגם?

היא מתרגמת לי את ההוראות ומילות העידוד של המיילדת. היא מתרגמת לי את הקדיש שאחי אומר על אבינו.

את השאלות של הפסיכולוגית היא מסמנת לי. האם זהו טיפול זוגי או טיפול גורמי? הפסיכולוגית מדברת אליה, מסבירה לה 'מה הוא צריך לעשות.' 'הוא' זה אני. כעת, אני גוף שלישי.

יוצרי ההצגה: אלה אוחוטין, שובל בן זאב, לי דן, אלון זינו, נורית שלום

בימוי: עתי ציטרון

דרמטורגיה: לי דן

עיצוב במה: שי עיד אלוני

עיצוב תלבושות: הלן בודניאצקי 

עיצוב תאורה: יאיר ורדי

וידאו: יונתן צור

הפקה וניהול הצגה: גל בלזיצמן

תרגום בתהליך החזרות: דנה נריה, ליאורה דמטר, הילה נהרי-אסרף, תמרה חלוצי